פסק-דין בתיק ת"ק 009261/01

1.         בפני תביעה ותביעה  שכנגד  שמקורן בתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 27/3/01  בין משאית מ.א.ן שבבעלות התובע (להלן -  "המשאית") למכונית פרטית מסוג סובארו שבבעלות הנתבע 1 (להלן  - "המכונית").

2.         מכתב התביעה עולה, כי בתאריך האמור  נהג הנתבע -  שכנגד  2 במשאית בכביש המוביל בסיס מחנה ציון - בגלילות.

            בהגיע  הנהג בסמוך לכניסה לבסיס, המכונית  הנהוגה בידי אותו  שלום - יצאה את שער הבסיס, פנתה ימינה לכביש האמור תוך שהיא סוטה למסלול נסיעת המשאית ופגעה בצידה השמאלי קדמי.

            לטענת נהג המשאית, הפנייה ימינה נעשתה בקשת  רחבה, זאת לנוכח קיומם של כלי רכב חונים בימין הכביש בסמוך למדרכה.

            בנסיעות  אלה, טוען התובע, כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג המכונית בשל הסטייה האמורה.

            התובע  עותר, איפוא, לחייב את הנתבעים יחד ולחוד - לשלם לו את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה העולים לסך כולל של 6,859  ש"ח.

3.         מנגד, טוען התובע -  שכנגד, כי המשאית היא זו אשר סטתה ממסלול נסיעתה למסלול נסיעת המכונית  זאת בשל קיומם של כלי רכב  חונים בימין הדרך, בכיוון נסיעת המשאית.

            בעדותו  בפני הכחיש נהג המכונית, כי הוא יצא את שער הבסיס בפנייה ימינה וטען, כי כל פעם הוא נסע בצמוד למדרכה. לדבריו, בימין הכביש, בכיוון נסיעתו, לא חנו כלי רכב.

            טוען, איפוא, התובע שכנגד, כי  התאונה ארעה בגין רשלנותו  של נהג המשאית בשל סטייתו כאמור.

            התובע שכנגד  עותר לחייב הנתבעים-שכנגד  בתשלום נזקיו הממשיים בסך 3,049 ש"ח וכן הוצאות משפט ואי הנאת שימוש  ------ בסך 1,500 ש"ח.

4.         בחנתי, בחון היטב, את  גירסאות הצדדים, אמינותן והגיונן, ובאתי לכלל מסקנה, כי התאונה התרחשה בשל רשלנותם של שני הנהגים במידה שווה.

            לא  קיבלתי, מחד, את טענת נהג המשאית, כאילו המכונית סטתה למסלול נסיעתו תוך  כדי פנייה ימינה, הואיל ומהתמונות המשקפות את נזקי המכונית עולה, כי זו ניזוקה לאורך הדופן השמאלית, דבר המלמד על התחככות כלי הרכב זה בזה.

            אילו נכונה היתה הטענה האמורה, קרי, כי הנזק צריך  היה להתבטא בחזית המכונית.

            מאידך, אני דוחה על הסף את  גירסת  נהג המכונית, כי במסלול נסיעתו לא חנו כלי  רכב לצד המדרכה.

            מתמונת  הכביש (אשר הוגשה ע"י שני הצדדים) עולה ברורות, כי הדרך, על שני מסלוליה, רחבה דיה לנסיעת שני כלי רכב   במקביל, חרף קיומם של כלי רכב  החונים בצד אחד של הכביש.

לו כנה היתה גירסת  נהג המכונית, כי הוא נסע  כל העת  בסמוך  למדרכה , נבצר  ממני הבן הכיצד התרחשה התאונה ומדוע צריך היה נהג המשאית להסיט רכבו למסלול נסיעת המכונית?!

לא למותר יהא לציין, כי  בתאור הארוע בחווה"ד אשר צורפה לכתב התביעה שכנגד (להבדיל  מהאמור בכתב התביעה שכנגד) מציין הנהג, כי כלי רכב חנו בימין הכביש, בלא לציין בכיוון נסיעתו של מי מהנהגים.

לנוכח האמור, אני קובע, איפוא, כי התאונה התרחשה עקב היות הכביש צר מלהכיל  את שני כלי הרכב  כך ששני הנהגים  לא העריכו נכונה את הרווח  שביניהם כך שהמכוניות, בשלב כלשהו, התחככו זה בזה.

הפועל היוצא  מהאמור הוא, כי האחריות לתאונה ולתוצאותיה רובצת על כתפי שני הנהגים במידה שווה, קרי בשיעור 50% כל אחד.